BSD

Brochos 9b

Iyar 18, 5786. Lag B’Omer. 05/05/2026

Brief notes

1 – ״וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם״ (שמות י״ב: ל״ו), אָמַר רִבִּי אַמֵי: מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים.

With regard to the continuation of the verse: And they emptied Egypt, Rabbi Ami said: This indicates that they made Egypt like a trap in which there is no grain that serves as bait to attract birds. Reish Lakish said: They made Egypt like an abyss in the sea without fish.

Mentioned what is discussed in קבלה וחסידות, that ‘emptying מצרים’ means that whatever ניצוצי קדושה that were there when they arrived, (210 years prior to them exiting) were elevated.

Out of a total of 268 רפ”ח ניצוצות, they elevated 202, alluded to in the פסוק –

ספר שמות • פרק י“ב • פסוק ל”ח

וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.  –

רב equals 202.

תורה אור 60, 3

כי רפ”ח נצוצים נפלו בשבה”כ ומזה נתברר בגלות מצרים ר”ב נצוצים וע”ז נאמר וינצלו את מצרים. וז”ש וגם ערב רב עלה אתם.

Also discussed: if מצרים was truly emptied, so where did all the gold and silver that the מצריים brought with them to ים סוף (which resulted in ביזת הים which was greater then בזית מצרים!) come from? 

2 – The Alter rebbe’s question on why the גלות is so long despite there being just 86 ניצוצות remaining.

When the AR wrote  this (תורה אור 27, 4) he said ‘over 1700 years’. Now we are almost at 2,000. 1956 to be exact….

כי הנה ידוע ע”פ ורוח אלקים מרחפת רפ”ח מת דהיינו רפ”ח נצוצין שנפלו מעולם התהו עם הכלים שנשברו. ומספר רפ”ח הוא בחי’ הפירוד של הנצוצין שנפלו כמו שהיו עדיין באצילות שזהו ראשית ירידתן שאז נתפרדו למספר רפ”ח וזהו רפ”ח מת כו’. אבל אח”כ כשנפלו מאצי’ לעולם הבריאה אזי כל נצוץ מרפ”ח נצוצים הנ”ל שבאצי’ נתחלק שם בבריאה לחלקים רבים מאד וכשנפלו מבריאה ליצירה אזי נתחלקו עוד לחלקים ונצוצים קטנים וכן מיצי’ לעשיה נתחלקו ונתפרדו עוד ביותר לאלפים ורבבות. ובזה יובן מה שנמשך הגלות כ“כ הרבה יותר מן י“ז מאות שנה וידוע שהכוונה הכל לברר הרפ“ח ניצוצים וכשיוגמרו הברורי‘ יבא משיח בב“א. וא”כ הוא תמוה וכי אפשר שלא נתברר עדיין רפ”ח נצוצים במשך רב כזה אשר דור הולך ודור בא וכל א’ מישראל מברר חלקו שצריך לברר ומה גם שמספרן של ישראל שצריכי’ לברר הרפ”ח הם ס”ר כיוצאי מצרים והרי עתה ב”ה ישראל רבים יותר ממספר זה יוסף ה’ עליהם כו’ וכ”ש בזמן הקדמוני’ שהי’ נמצא כפרים שהיו בהם יותר מס”ר כמ”ש בגמ’ כפר שחליים כו’.

See previous shiur about this topic and it being the reason on the איסור of going back to live in מצרים.

3 –  The גמרא repeats what it said on 6.

״עֲנֵנִי ה׳ עֲנֵנִי״ (מלכים א י״ח:ל״ז), אָמַר רִבִּי אֲבָהוּ: לָמָּה אָמַר אֵלִיָּהוּ ״עֲנֵנִי״ שְׁתֵּי פְעָמִים? מְלַמֵּד שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל כָּל אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ, וַעֲנֵנִי שֶׁתַּסִּיחַ דַּעְתָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה הֲסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית״ (מלכים א י״ח:ל״ז).

Having explained the use of the double language of “I will be that I will be,” the Gemara proceeds to explain the double language employed by Elijah on Mount Carmel: “Answer me, Lord, answer me, that this people will know that You are the Lord, God, and You have turned their hearts backward” (I Kings 18:37). Rabbi Abbahu said: Why did Elijah say answer me twice? This repetition teaches that Elijah said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, answer me that fire will descend from heaven and consume everything that is on the altar, and answer me that You will divert their mind from devising alternative explanations for what they witnessed so that they will say that they were acts of sorcery. As it is stated that Elijah said: “And You have turned their hearts backward,” God can restore them to the proper path as well.

4 – We mentioned the question: How could one think that this fire from Heaven was מעשה כשפים, when the מזבח was flooded with water which caused כישוף to lose its effect and disappear.

Some answer that only מים חיים can counter כישוף.

Speaking of כישוף and water, we discussed the ספר עין שמואל that has a fascinating take on the story in מגילת אסתר.

The reason מרדכי crossed the moat surrounding the palace of אחשוורוש  –

– ויעבור מרדכי  – with the letter from Esther describing גזירת המן was. He suspected that the sender of the letter was not the real אסתר but a שד!

By crossing over a body of water it would have disappeared if it was written with כישוף.

5 –  Being that it was ל”ג בעומר, we discusses many topics about רשב”י  –

רבי שמעון בר יוחי.  Or יוחאי.

To start, we spoke about the ספר by Reb Shmuel Heber of Crown Heights, ספר אפריון לרבי שמעון.  It’s a comprehensive compendium about the life and the תורה of רבי שמעון בר יוחי.

Here are some snippets:

• The story of רבי שמעון and his escape to the cave is in Shabbos דף לג!
• Until that page , רבי שמעון is mentioned 33 times from the beginning of ש”ס.
• Why is the הלכה in general, not like רשב”י?!
• The Alter Rebbe’s words that the רשב”י is mentioned in every פרק in ש”ס and the Rebbe’s footnote on this.
• רבי שמעון’s opinion that some מצוות are limited to their logical reason. רבי שמעון דריש טעמי דקרא .  Such as the returning a משכון only to a poor אלמנה  see (.ב”מ קטו)   (see also .סוטה ח)
• Now the others that disagree with him and say (and such is the הלכה) that this מצווה, for example, applies to all; meaning we are not bound by the reason – does that mean that we, in general, should not search for reasons and meanings in מצוות? Interesting topic.
• The story with the Rebbe when he explained the משנה in אבות פרק ב,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה (יואל ב׳:י״ג). וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ.

The Rebbe seemed to say that this רבי שמעון is רשב”י and connected it with him being one who was תורתו אומנותו .

After a few weeks the Rebbe expressed his frustration that it took weeks until someone wrote to him that this רבי שמעון was רבי שמעון בן נתנאל, as it it obvious from the previous משניות where he is mentioned as one of the 5 student of רבי יוחנן בן זכאי.

The Rebbe further clarified his earlier identification of this “Rabbi Shimon” as Rashbi, drawing a parallel to the Gemara in Berakhot 33b (and Eruvin 13a). In those instances, Rabbah would intentionally present an “incorrect” or puzzling statement to his students as a teaching tool—(a technique required by הלכה) to sharpen the students’ minds and verify their level of engagement and retention.

‘And yet, no one listens to what I say which causes me to get angry…. Now let’s talk about happier topics…לאמיר רעדן פרייליכער זאכן’

See here paragraph 25 and on.

Part of this שיחה was later printed in לקו”ש חלק יז.