BSD
Shkolimz 19b (2)
Nisan 3, 5785 – 4/1/25

1- At the last shiur we discussed the difference between רוב and קבוע.

הרבה קולמוסים השתברו בנסיון להסבירו 

Food found on the street we say כל דפריש and follow the rule of רוב. So if most of the stores are כשר, we deem the meat as כשר.

On the other hand, if the doubt began inside or within the source, we apply the דין of קבוע and it’s 50-50 and thus not כשר.

An item found apart, is likely from the majority…

This week, our גמרא adds that if the meat is carried by a גוי, and this גוי says that he doesn’t remember what store he purchased it from [and technically, being that his doubt began at the source, it should be ruled as קבוע, nevertheless] we nevertheless follow the רוב. The reason given is that since for a גוי, it is irrelevant if it is כשר or not, the entire concept of קבוע does not apply.

2- Our גמרא touches upon the topic of בשר שנתעלם מן העין. Although this סוגיא is in בבלי as well, our גמרא is a source concerning meat that is in the possession of a גוי as mentioned by the מגיד משנה.

רמב”ם מאכלות אסורות ח, יב.
The רמ”א is more lenient.

3 – We mentioned an interesting ספר written by one of the last רבנים in Djerba Tunisia.

הרב רחמים חי חְוִויתָה הכהן (כ”ב בסיוון ה’תרס”א, 9 ביוני 1901 – י’ בשבט ה’תשי”ט, 19 בינואר 1959) היה ראש ישיבה ודיין. אב בית דין ורבה הראשי של ג’רבה בתוניסיה[1][2], ומחשובי רבניה במאה ה-20. תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הרב כלפון משה הכהן. לאחר שעלה לארץ ישראל כיהן כרב המושב בֶרֶכְיָה שבדרום.

 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%97%D7%99_%D7%97%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%94_%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F

 

He was responding to a question of בשר שנתעלם מן העין as a result of a robbery.

In short, he ruled to allow it. See here.

4 – Further on the topic of רוב וקבוע, we mentioned two more cases where this rule applies.

A- Story of 4 partners that purchased 33 אתרוגים in bulk, one paying for 20, one for 8, one for 3 and for for 2. Each one tied what he purchased together. (In a bag?).

Now, a thief came along, untied all the knots, stole 10 and left 10.
How do we divide the remaining 10?

If we follow רוב, being that the majority of the אתרוגים belonged to largest shareholder, then we should perhaps say that all 10 left behind by this thief, belong to the partner that purchased 10!

Even though the ספק began at the source, which would make it קבוע, but if the thief was a גוי, then קבוע does not apply.

The logic is that as above, the idea of of קבוע does not apply to a גוי.

5 – We mentioned the קצות that suggest an interesting point.
There is a difference says the קצות, between the case of the גוי finding a piece of meat and when the גוי steals the אתרוגים.

Whereas when we deal with כשר and נבילה, it makes sense that קבוע us not applicable to a גוי since he can eat נבילה, when we switch to הלכות גזילה, to which a גוי is also commanded, why should the rules of קבוע not apply?

קצות רצב, ב.

Note: See here regarding applying the din of קבוע in monetary matters – דין קבוע בדיני ממונות. 

B – The other example is from הלכות פסח. 453, 17

Here the point is that for the rule of קבןע to apply, we must be certain that an איסור exists and that it must be identifiable.

We spoke of the times when the ability to find wheat that was שמורה משעת קצירה was no small task. Having no choice, the flour used for Matzos was purchased on the open market. Now if the kernels came into contact with water it would be problematic.

 

BS”D
Shkolim 19b
Adar 25, 5785 – 3/19/25

Short notes on topics discussed.

1- Spent time discussing רוב and קבוע.

The classic example, as mentioned in our גמרא, is a piece of meat found on the street in a neighborhood like Crown Heights, where most stores selling meat are Kosher.  The רוב sells Kosher.
The single Bodega on Troy Ave. is the מיעוט.

[This is not exactly the case of תשע חנויות- just a example]

Think of a wrapped burger sandwich found on Kingston Avenue that perhaps fell off an Uber Eats moped.

Obviously, the meat found is not tray packed with a Hechsher….

So what are the odds the burger was cooked and prepared in one of the many Kosher stores and take-out locations? 9:1.

We therefore deem the sandwich to be Kosher (leMahadrin) since the majority of stores in the neighborhood sell Kosher.

This is the simple definition of רוב.

Now for קבוע.

However, if one goes shopping, buys meat and when he comes home he cannot remember if the meat he purchased was from a Kosher or the non-Kosher store. (Say he occasionally buys cheaper non-Kosher meat for his non Jewish workers).

Since this ‘doubt’ ספק, began inside whatever store he purchased the meat, it is designated as קבוע, meaning that we do not follow רוב.

We deem it קבוע and it’s only a 50-50 chance that it’s Kosher and therefore forbidden to eat.

The logic behind this? After all, most of the stores sell only Kosher. So why do we not follow the רוב?

The answer, as most ראשונים write, [Tosfos, Sanh. 79a –וכל קבוע ] is that it is a גזירת הכתוב or a חידוש! [Some אחרונים do give some logic to this. See – קובץ שיעורים כתובות אות מ].

See this article by Professor Dr. Moshe Koppel; he tries to explain קבוע based on probability.

2 – We added another interesting point to the קבוע.
In the example above, when finding a burger on Kingston Ave, we follow the רוב, which are the nine stores selling Kosher versus one טריפה Bodega.

But what if, for example, the טריפה store is a Costco. On any given day, Costco sells more meat than the total sales of all 9 Kosher stores!

Discussed the opinion of the חוות דעת (YD 110, 3) see here top of page 3 and others that we do not take that into consideration. In other words – we follow the majority of sellers and not the majority of meat sold.

But why? By far most of the burgers in the neighborhood are from Costco? What is their reasoning?

Interestingly,  proof on how to rule on the above a case  is based on our Mishna when finding coins near the 13 Pushkes, with  6 for נדבה versus one for שקלים.

3- We mentioned the נודע ביהודה that agrees to the above.

The case he discusses is in regard to purchasing oven-dried fruits for פסח from a non Jew. The issue was/is if the fruits were/are baked in a bread oven.  Additionally, flour is generally sprinkled on the bottom of the oven for the fruits not to stick.

 

He is מתיר to buy from a wholesaler [that buys these dried fruits from many vendors] if the majority of the producers use special ovens [non חמץ] to dry their fruits, כל דפריש.  This is even if there is a large producer that does not use a special oven and out-produces all others.

מעתה במדינתו לקנות מן המביאים לשוק אין שום היתר כלל אבל לקנות מן… השרים בעלי הגנות מאותן פירות שבודאי נתייבשו בתנור שבגנה וגם ידוע שאין הממונה למכור קונה ג”כ מן הכפרים לקבץ יחד למכור ובודאי אינו מוכר רק פירות של השר ההוא היה מקום להתיר…

[See also the case of the mouse and the 9 piles of Matza –  אורח חיים תל”ט, and a similar case of buying גידים for תפילין from the home of a non-Jew. אורח חיים ל”ב עה ]

 

There is much more to the above. To be continued BL”N.
———————————–

קבוע. מלקין וסוקלין על החזקות. עשר חתיכות בשר, ט’ טריפה וא’ כשר. האוכל חתיכה אחת מהם, לוקה.
מה אם הספק קבוע? (כגון שקנה מחנות ואינו זוכר מאיזה קנה. או שהיו ציבורים ולקח בפנינו חתיכהה אחת) הרי”ז מחצה על מחצה. האם הולכין גם לקולא (ולא בתר רובא), ואינו לוקה? שקו”ט בזה בכתובות טו, א.
והעיר בגהש”ס פה שמהלשון, חושש, משמע שהולכין לקולא.

קבוע. רק אם האיסור הי’ ברור פעם. ולכן מותר לקנות חיטים למצות מצווה מגויים (בביתם – כלומר במקום קביעתם) אם לא ידוע לנו בבירור שעכ”פ מקצתם רוחצים את החיטים. שו”ע אדה”ז או”ח תנג, יח. (קבוע גם בסי’ תלט, א. וכן בסי’ לב, עה).
ספר הכריתות בסופו. הובא במנחת חינוך מצוה עגלה ערופה.

קבוע. רק אם האיסור כעת הוא בספק. ולכן לא קשה מסנהדרין. כי אנחנו יודעים מה דעת הרוב ומה דעת המיעוט. ספר הכריתות שם.

ט’ חנויות כשר וא’ נבילה. אם הטריפה מוכרת יותר מכל הכשירות? חוו”ד ועוד שלא הולכין אחרי רוב הכשירות. וכ”כ ההפלאה (כתובות טו). נו״ב תנינא (חלק א״ח סימן ע״א) חקר ג״כ בזה וכתב דמלשון הש״ס משמע דהכל הלוי ברוב החנויות ולא במספר הבשר ומ״מ אינו תוקע עצמו בדבר זה להקל, אבל להחמיר ודאי יש לחוש.
ואחרים חולקים. צ”ב מה סברת החולקים?
מה אם הטריפה אינה מוכרת יותר , רק יותר אנשים נכנסים אצלה כי הטריפות נמכרת בחתיכות קטנות?

היסח הדעת.
פסחים לד, א

הר״י בתוס׳ חגיגה (כא ע״א) ד״ה האונן, דלא שייך היסח הדעה לפסול, רק היכא שהיו בידו ואסח דעתיה הימנה, אבל היכא שאין בידו, כגון שאבד לא שייך היסח הדעה ליפסול. עיי״ש. והר״ר אלחנן שם בתוס׳, הביא ראיה לדבריו, ממתני׳ כאן, דאמרינן להדיא דבשר שנמצא בעזרה, עולה נקריבה וחטאה תאכל, ולא מיפסלא בהיסח הדעת. עיי״ש.
ובגליון הש״ס שם, תמה תמיה גדולה על הר׳ אלחנן, שכ׳, שעולה נקרבת וחטאת תאכל. והלא במשנה כאן מפורש זה וזה תעובר צורהו ויצא לבית השריפה, א״כ אדרבא מפורש שהוא פסול ויצא לביתה השריפה, וכיצד יתכן לומר דיש כאן משמעות דכשר להקרבה ולאכילה, ונשאר בצע״ג.

 

BSD
Shkolim 19a (3)
Adar 18, 5785 – 3/17/25

Short notes on topics discussed.

1 – We began the next הלכה concerning items (money, food etc.) that are found in ירושלים in general and the הר הבית in particular.

ירושלים was inhabited by locals and of course, hosted many visitors, especially during the ימי הרגל.

Lost items, such as coins, were either חולין or הקדש.

2- The משנה defines three areas where these lost coins may be found. Each area has a different הלכה.

In the city of ירושלים, in the הר הבית and at the animal market place.

מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. וּבְהַר הַבַּיִת חוּלִּין. וּבִירוּשָׁלִַם בִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּלִּין וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל הַכֹּל מַעֲשֵׂר.

MISHNAH: Coins found near vendors of animals always are מעשר money. On the הר הבית it’s חולין money. In Jerusalem, during the remainder of the year they are חולין, during the holidays everything is מעשר .

3 – We discussed why coins found near the vendors of animals are assumed to be מעשר, because they probably fell out of the pockets of the buyers.

But why not assume that the sellers lost them? Once these animals are purchased, the money paid to the sellers becomes חולין, so why is the assumption that these lost coins are מעשר money?

Tosfos in a few places writes that for every animal there were many buyers.

ואור״י דלוקחים הוו רובא דכמה בני אדם עומדים על בהמה אחת לקנות.
We tried to figure the meaning of these words? At the end of the day, all the money was transferred from the buyers to the sellers. So it’s just as logical to say that it fell from the sellers.

4 -The משנה continues:

בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה אֵיבָרִים עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. וּבִירוּשָׁלִַם זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין אֵיבָרִים נְבֵילוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה אַף אֵיבָרִין מוּתָּרוֹת

Meat found in the Temple courtyard, limbs are עולות and cut pieces are חטאת; in Jerusalem שלמים . In either case it has to lose its shape and be taken out to be disposed of by burning (cannot be eaten).

5 – If at the end of the day, all these pieces of meat needed to be left overnight and then burned, so what bother to figure out what קרבן these came from? Just burn them the next day!

We mentioned a rare רמב”ם in the יד החזקה that explains this משנה.

פסולי המוקדשין יט ד

בשר הנמצא בעזרה איברים עולות וחתיכות חטאות והנמצא בירושלים שלמים הכל תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שמא נותר הוא אם כן מה הועיל שתהיה חזקתו עולה או חטאת או שלמים למי שעבר ואכל אין שורפין את הנותר אלא ביום שנאמר ביום השלישי באש ישרף:

5 – We discussed (also see this Shiur) the issue of money that is found in a Shul. Does the Shul automatically gain ownership because of the money is in its חצר?

The מגן אברהם says that the Shul is not קונה and quotes our גמרא, that coins found on הר הבית does not automatically belong to הקדש and the money actually becomes הקדש.

————————————————————————
לפני סוחרי בהמות המעות מעשר. לכאורה אולי הם של המוכר והכסף כבר נתחלל? רש”י פסחים (דף זי ע״א ד״ה רוב אוכלי): דאכתי הוי ספק ממי נפלו, וספיקא דאיסורא לחומרא.
תוס’ שם קשיא להו אמאי מחשבינן ליה לספק, נימא סמוך מיעוט הלוקחים במעות חולין לפלגא מעות שביד המוכר, והוי ליה רובא להיתר. ומתרץ ר״י דהלוקחים הוי רובא ‘דכמה בני אדם עומדים על בהמה אחה לקנותה‘. וכן כתבו בבבא מציעא כ״ו ע״א (ד״ה לעולם מעשר).

בהר הבית חולין. מגן אברהם הלכות בית הכנסת (או״ח סי׳ קנ״ד ס״ק כ״ג) מצא דבר בחצר ביה הכנסת זכה בו, ולא אמרינן דחצר ביהכנ״ס קונה להקדש, דחצר קונה משום יד, ואין יד להקדש. וציין המג״א למסכת שקלים פ״ז.
בתוס׳ רעק״א על משניות הקשה אמאי אמרינן בהר הבית חולין, נימא דאף אם כשנפלו היו מעוה חולין זכה הקדש באבידה, מטעם חצר, וציין להקצות החושן (סי׳ ר׳ אות א׳) דשקיל וטרי בזה.

from the קצות above:

מיהו קשה בהא דתנן שקלים פ”ז מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר בהר הבית חולין ואמרי עלה בירושלמי דלא חיישי’ לתרומת הלשכה דחזקה אין כהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה ע”ש

BSD
Shkolim 19a (2)
Adar 4, 5785 – 3/04/2025

1- Continued from last week if money was found on the floor in the area of the 13 שופרות.

Since there are many levels in הקדש, a coin found between these 13 שופרות (that are destined for different types of the עבודות in the בית המקדש), there are specific rules on where to allocate them to.

2- We ‘scratched the scratch of the surface’ on the large issue of ספקות.
Namely, for all the תרי”ג מצוות where there is no doubt or question life is simple.

• Putting on fire on Shabbos is prohibited.
• Crabs are not kosher.
• Tefillin need to be worn everyday.
• 

However, in case of doubts, like ‘is electricity considered fire?’ ‘is swordfish kosher?’ or ‘is 10 minutes before night considered day?’ all of these fall into the category of ספיקות.

The same applies if we are unsure if for example: did I say שמע? Or when we are unsure what the final הלכה is. Is machine מצה is OK for the first night of פסח. Or one is unsure if he gave מחצית השקל.

Torah life is full of such ספיקות.

3 – We mentioned that interestingly nowhere does the תורה say explicitly, that when in doubt, if we should go לחומרא or לקולא.

However there is the global rule that if the ספק is in regards to a מצוה דאורייתא, we usually go לחומרא. On מצוות דרבנן we usually go לקולא.
ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא

Parenthetically, we mentioned the famous מחלוקת between the רמב”ם and the רמב”ן if this rule itself is מן התורה or מדרבנן.
The classic work on this topic is the שב שמעתתא.

4 – The above rule that ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא, obviously is only when we cannot resolve the ספק. If we have a piece of meat of unknown and unverifiable origin, [it is  –  ספק –   [כשר או לא, we go לחומרא, since it’s a דאורייתא question. If something is questionable if it’s טבל (nowadays), then perhaps we go לקולא.

Kosher?

But ספקות can be resolved by verification. Such as witnesses (a Hechsher)  stating that an item is Kosher. If a גט is in question if it actually reached the woman’s hand, witnesses can testify and the ספק is resolved.

5 – There are other ways to establish a fact when in doubt.

We briefly discussed 3 of these methods; all three are מן התורה.

A – חזקה. Roughly translated as ‘status quo’.

For example, if a מקוה drops below 40 סאה and we are unsure when this drop occurred. חזקה will tell us that we can assume that it had a full 40 סאה up to the moment we realized that it was below 40.

B- רוב. That means we rely on statistics and nature. Since in the majority of cases the results are x, we can assume that this ספק is also x.
For example in הלכות טריפות: an animal is טריף if the membrane covering its brain is punctured. Now, do we need to check every animal if that is indeed so? The answer is that we rely on רוב. Being that by far, most cows and bulls do not have punctured skulls, there is no need to check them.

[Lungs are checked because lesions סרכות are common]

בדיקת הריאה

C – קרוב. Location. If an object found on the street and we question  to whom it belongs, קרוב rules the person that lives closest to the location where it was found, has a strong case that it belongs to him.

6 – We discussed the מקור for all 3 above and what if two of the above point in opposite directions. Which one outweighs the other?

7 – In general, these 3 types of verifications, the הלכה is not telling us ‘what actually the item is’ or ‘what actually happened’.

For example, finding a piece of meat in a city that has mostly kosher butchers, the הלכה, says that it can be eaten. But it does rule that it is a kosher piece of meat or that we are allowed to eat it?  The consensus is that it just advises us that we can rely on the רוב and eat it. We discussed this point at length.

Which store did the meat come from?

Ditto for חזרה and קרוב.

F – However, we mentioned ר’ אלחנן וסרמן who says (קובץ שיעורים ב”ב סי’ ע”ח)  that there is a difference between a חזקה and רוב. A חזקה, as above, only tells you that ‘follow the status quo’.

For example: If a man throws a גט to his wife and we are unsure if it reached her, we go after the חזקה that she is still an אשת איש since are unsure of what happened. But it’s not that the חזקה tells us that it did not reach her because she is an אשת איש. For what has her current status to do with resolving the question if it reached her or not.

It’s just that since we are in doubt, we leave her status as it is.
רוב however verifies (to an extent) what the status is. Like in the example above of finding meat in a Jewish city.

The רוב verifies and tells us that it is indeed a Kosher piece of meat.

These topics are deep and complicated. We mentioned them as a broad introduction to explain our משנה that says that we follow the rule of קרוב, as where to direct the coins found in the area of the שופרות.

Why not רוב? Why don’t we check which שופר has the most coins?

To be continued.

 

 

 

 

BSD
Shkolim 18b (2) – 19a
26 Shevat, 5785 – 2/25/2025

Brief notes

1- Discussed the קומץ which was the minimum amount one needed to supply to the בית המקדש if he wished to donate לבונה, frankincense.

Here.

2 – The גמרא offers 4 explanations for the 6 שופרות that were labeled נדבה. Why 6 שופרות ?

The first one is that it corresponds to the 6 families in every משמר. We reviewed the way the 24 משמורות worked as we learnt at the end of מסכת סוכה.

One of the groups hard at work

Due to the large number of כהנים in every משמר, they were split into 6 groups corresponding to the 6 weekdays. Each בית אב worked on one day of the week.

On שבת they all worked together.

Now, when visitors would enter the בית המקדש they would donate for קיץ המזבח. To avoid conflicts, these donations were split evenly into these 6 שופרות, with each of the 6 בית אב using the coins of one of the 6 on their allotted day to bring עולות for קיץ המזבח.
ושלום על ישראל

3- The פרק ends with the discussion about the ‘box with the hole’ that was placed in the בית המקדש by יהוידע הכהן.
Was it one box or 2?

4- We began the next פרק that discusses a case where money was found on the floor between these 13 שופרות.

Many coins did not make it into the Pushke

Since there are many levels in הקדש, we need to be careful as to where we place these found coins.

The using of צדקה money that was collected for one purpose for another (also) worthwhile צדקה is something that needs to be done carefully. We discussed these issues in פרק שני.

So a coin found between these 13 שופרות that are destined for different types of the עבודות in the בית המקדש, there are specific rules on where to allocate them to.

5 – We discussed the global issue of ספקות in הלכה and will BL”N continue at the next shiur.

 

Klimovich

BSD
Shkolim 18b
20 Shevat, 5785 – 2/18/2025

1- We continued from last week.
יהוידע הכהן had an issue with a פסוק חומש.

Here are some parameters to understand his issue.
קרבנות in general are of two categories.

Obligatory ones – חובה, such as עולה, חטאת and אשם.
Donated ones – נדבה. Such as שלמים and עולה.

A חטאת or אשם are brought as a כפרה – sin offering, with part of the animal placed on the מזבח and the rest (meat and hide) going to the כהנים.

An עולה is all burnt on the מזבח, except for the hide which the כהנים keep.

However, when discussing the laws of an אשם, where the meat in eaten by the כהנים, the פסוק surprisingly concludes by saying:

אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַהשם.

להשם usually means, like an עולה , totally consumed on the מזבח.
So how do we reconcile this with an אשם that usually is partly eaten by the כהנים?

2- יהוידע הכהן explained that the פסוק is indeed discussing an אשם. However not the actual and usual אשם, but the extra money that may be left over after one purchases an אשם.

The extra מותר of an אשם and חטאת , the פסוק is telling us, is collected  to buy עולות that are completely placed and burnt on the מזבח and (only) the hides go to the כהנים. Thus, this type of (hybrid) קרבן, brought when there is nothing else to place on the מזבח, is in a sense an אשם (having been originally designated as an אשם) but it is totally consumed by the מזבח – as the פסוק states אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַהשם.

3 – Speaking of an אשם we mentioned the famous רבינו יונה of Girona. Here and here.  From Chabad- org.

רבינו יונה has an interesting explanation as to why the cost of אשם , brought on a ספק עבירה, is by far much more expensive than a חטאת, which is brought on a ודאי שוגג.
Here.

‘Why is it that the תורה is מחמיר on an אשם more than a ודאי?

(see also Ramban here) 

My teacher (רבינו יונה) said that when doing תשובה on a ודאי one is truly contrite ,regretful and his repentance is whole heartedly.
However, when repenting on a ספק, human nature is to come up with many excuses (סברות) thinking that ‘perhaps there was no sin committed at all’ and there is no need to repent….

So the תורה says that an אשם should be far more expensive, resulting to compel this person to do a proper תשובה’.

Quoted by the Alter Rebbe in his Shulchan Aruch. OC 603. 

See also לקו”ש ח”ג ע 944.

4 – The גמרא continues discussing a קרבן עצים and the minimum amount of wood one must bring.

Interesting point about the size of the logs placed on the מזבח. Due to the rather small area of the מערכה, the logs needed to be an exact אמה, to allow an area for the כהנים to walk around it.

קרבן עצים is a great מצוה, but make sure that it allows room for others….

When giving צדקה one needs to use, in addition to his heart, also his שכל…..

We mentioned the humorous story (unsure if it actually happened) of the carp inside the תשליך……

BSD
Shkolim 18a
13 Shevat, 5785 – 2/11/2025

1- After the ‘diversion’ describing שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ , the last משנה of this פרק, finally addresses the topic of our מסכתא:

.שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ

2- So we have 13 Pushkes – שׁוֹפָרוֹת for various purposes, each with a particular label. They were shaped like a שופר so that no hand can be inserted into them.

This topic is placed in שקלים מסכת due to the fact that the first Pushke was for the actual שקלים that were collected every year throughout the world. If one wanted to bypass all the collectors, he would insert his מחצית השקל into Pushke #1. תִּקְלִין חַדְתִּין – New Shkolim.

From this Pushke they שקלים would be placed in the לשכה.

Pushke #2 was for ‘old Shkolim’. תִּקְלִין עַתִּיקִין. This one was for those that missed giving a מחצית השקל in the previous year.

The משנה continues enumerating the other 11 Pushkes.

3 – The latter part of the משנה (and following גמרא) touches on a קדשים topic, with an interesting historical story.

We generally find many מדרשים explaining פסוקים in ש”ס etc. by the תנאים and אמוראים.

Our משנה describes a story where a מדרש on פסוקים was recorded hundreds of year before the תנאים – in the time of the first בית המקדש!

Now, the כהן גדול at the time of יואש המלך was יהוידע. He is on the list of the מסורה – one of the people by which the תורה was transmitted, going back to משה רבינו.

Rambam in his Hakdomo to the Yad:
אליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו, ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו, ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו.

4 – יהוידע הכהן had an issue with a פסוק חומש.

Here are some parameters to understand his issue.
קרבנות in general are of two categories.
Obligatory ones – חובה, such as עולה, חטאת and אשם.
Donated ones – נדבה. Such as שלמים and עולה.

A חטאת or אשם are brought as a כפרה – sin offering with part of the animal placed on the מזבח and the rest (meat and hide) going to the כהנים.

An עולה (brought as a חובה or נדבה) is all burnt on the מזבח, except for the hide which the כהנים keep.

However, when discussing the laws of an אשם, when the meat in eaten by the כהנים, the פסוק concludes by saying:
אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַהשם.

להשם usually means, like an עולה , totally consumed on the מזבח.
So how do we reconcile this?

To be continued.

5 – We mentioned an interesting idea about a story in מסכת שבת.
10 a.

The משנה states וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. One should not read by the light of a candle on שבת. No reason for this prohibition is offered.
However, in 12b, the גמרא quotes a תוספתא: that states the reason for this הלכה: Do not read by candle light for one may adjust the wick.

לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת. אָמַר: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: קָרָא וְהִטָּה, וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע קָרִיתִי וְהִטֵּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת; לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה״!?

One may not read a book on Shabbat by the light of the lamp, lest he adjust it. Rabbi Yishmael ben Elisha said: I will read and will not adjust, as I will certainly not forget that it is Shabbat. However, once he read a book by candlelight and he sought to adjust the wick. He said: How great are the words of the Sages, who would say that one may not read by candlelight. . Rabbi Natan says: That was not the way it happened. Rather, he read and actually adjusted the wick, and he wrote afterward in his notebook [pinkas]: I, Yishmael ben Elisha, read and adjusted a lamp on Shabbat. When the Temple will be rebuilt I will bring a fat sin-offering as atonement for my sin.

As others point out – the story with Reb ישמעאל, is only brought down as part of the תוספתא where a reason is given. The dry הלכה in the Mishna, where no reason is given, is not followed by the story of Reb ישמעאל.

Why?

The answer is that when no טעם of a גזירה is given, there is less of a chance that one may say : I know the reason and it does not apply to me.

In the תוספתא where a reason is offered, it follows with a story to teach us that despite what one may think, a גזירה is not bound by the reason. Even if one thinks that the reason does not apply, the גזירה must still be adhered to.

As the גמרא writes in עבודה זרה, on 35a that the חכמים, when announcing a new גזירה, would (sometimes) not divulge the reason behind the enactment of the גזירה until 6 months.

דְּאָמַר עוּלָּא כִּי גָּזְרִי גְּזֵירְתָּא בְּמַעְרְבָא לָא מְגַלּוּ טַעְמָא עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא דִּלְמָא אִיכָּא אִינִישׁ דְּלָא סְבִירָא לֵיהּ וְאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בַּהּ.

 

BSD
Shkolim 17b (3)
6 Shvat, 5785 – 2/04/2025

Some short notes:

1 – Our גמרא begins to discuss the 10 מנורות and the 10 שולחנות that שלמה המלך placed in the בית המקדש he built.

These were in addition to the original מנורה ושולחן that was made by משה רבינו for the משכן.

2 – The difference of opinions if these extra 10 were used.
Some say never, some say occasionally and others say they were always used.

[If they were always used it means that every week there were 120 loaves of bread placed on these tables]

3 – Now these extra 10 were inside the היכל.

5 on each side of the original מנורה ושולחן.

The issue is that because of their size, the 10 would overflow out of their designated area as is stated in the חומש. Namely, the שולחן needs to be in the North of the היכל, and the מנורה in the South.
Additionally, they needed to be in the Western half of the היכל.

4 – Our ירושלמי גמרא is cryptic and we discussed the lengthy סוגיא on this topic in מסכת מנחות.

5 – Another topic discussed are two opinions as to the direction the שולחן ומנורה were placed. West to East or North to South. We mentioned the רמב”ם that accepts the opinion of one in regards to the מנורה and the other opinion in regards to the שולחן.

6- We touched on the topic of the מנורה on חנוכה. In the שלחן ערוך (OC 671, 7) it says that the מנורה in a Shul should be placed on the South wall. The רמ”א quotes the תרומת הדשן that we should place them in the direction of מזרח למערב. See the מגן אברהם.

Menorah at South wall in 770

In ספר המנהגים חב”ד there is a footnote wondering why we don’t place our home מנורה in the מזרח למערב direction if possible.

7- We mentioned the topic of where should the position of a רב of a Shul be. Either to the left of the ארון קודש, (when facing the ארון קודש) that would mean on the North side – צפון. Or to right of the ארון קודש, meaning on the South side – דרום.

Logic would say on the same side as the מנורה (left- צפון ) since it represents חכמה.

8- We discussed the משמרת שלום by ר’ שלום קוידנובר who writes on this topic.

---

Notes in Hebrew:

א-
רמב”ם פסק שהשולחן היה עומד ארכו לאורך הבית, מערב מזרח. אבל המנורה  צפון דרום.
והרמ”א תרע”א מביא מתה”ד שה”ה למנורת חנוכה – מזרח מערב. ועיי”ש במג”א שכן צ”ל בבית הכנסת. ובספר המנהגים חב”ד כותב בהערות שצ”ע למה לא נהגו כן בבית אם אפשרי.

ב-
הרמב״ם (הלכות תפלה פי״א ה״ג) בונין תיבה באמצע בית הכנסת כדי שישמעו כולם בשווה. והכסף משנה שם לימד זכות על קהלות אלו, לפי מה שנתן הרמב״ם הטעם כדי שישמעו. אבל החת”ס או״ח סי׳ כ״ח מביא ראי’ מאלכסנדריא שלא שמעו את החזן ואעפ”כ הי’ הבימה באמצע. ומבאר החת״ס מסכרא, דכיון שנכו מחזיקין את הבימה שקורין עליה כקרבנות, שהיא דוגמת המזבח, מפכי כן סוככים את הבימה בערבה בסוכות כשם שהיו מקיפין את המזבח בביהמ״ק, וא״כ כשם שהמזבח היה נתון באמצע ההיכל, כן מהראוי להעמיד את הבימה באמצע ביהכנ״ס דוגמת המזבח. והאריך החת״ס ומסיק דהכלל הוא חדש אסור מן התורה בכל מקום.
וראה יהודה יעלה למהר״י אסאד זי״ע (או״ח סי׳ ג׳). כמו הר סיני שכולם היו מסביבו.

ג-
משמרת שלום (קיידנוב, סי׳ ט״ו סעי׳ ב( רבים מהגדולים והצדיקים מדקדקים לעמוד אצל ארוה״ק מצד דרום ואכוה״ק היו עומדים אצל ארוה״ק מצד צפון.

ד-
במנחת חינוך (מצוה צ״ח) מסתפק אם מה שכתבה תורה שתהיה המנורה כיכר

זהב טהור, הכוונה שתהי׳ לכל הפחות כיכר, אכל טפי מכיכר לא איכפת לן, או שמא הקפידה תורה שתהיה כיכר דוקא לא פחות ולא יותר. ומביא ראי’ מדברי רש״י ז״ל עה״ת שם ככר, לא פחות ולא יותר, הרי דאסור להוסיף על משקל המנורה. ומביא ראיה מסוגיין ומגמ׳ מנחות שהכניסו אלף כיכרות לאור עד שעמדו על כיכר, וכן מהא דהכניסו את המנורה, שהיתה יתירה דינר, שמונים פעמים כאור עד שעמדה על כיכר, הרי דיש קפידא שלא תהא יתירה על כיכר, דאל״ה למה להו לאטרוחי כולי האי שלא תהא יתירה על כיכר.

BSD
Shkolim 17b (2)
28 Teves, 5785 – 1/27/2025

1- We began הלכה ו that describes the 13 tables that were in the בית המקדש.

● 8 marble tables for the rinsing of the קרבנות

● 1- marble table (next to the ramp) for the preparation of the placing the קרבנות On the מזבח.
● 1- silver table (next to the ramp) to place the 93 כלים needed for the עבודה. (see תמיד).
● 1 – gold table near the door to the היכל to place the removed לחם הפנים.
● 1- marble table near the door to the היכל to place the fresh לחם הפנים prior to placing them on the שלחן.
● 1- the gold שולחן that the לחם הפנים were placed onto for 7 days.

2- The משנה offers the reason for the marble and gold table used for the preparation and the removal of the fresh and old לחם הפנים.
The marble for the fresh ones – מעלין בקודש. It will be a step up from the marble table to the שולחן which was made of gold.

The gold one for the לחם הפנים that was removed. It needed to be gold since ולא מורידין.

3- We discussed the famous question of the מנחת חינוך – מצוה צז.

כיון דלחה”פ היו מונחים בדפוסים שהם קערות והם כלי שרת והיו של זהב, היאך בכניסתו להיכל היו מניחין אותו על שלחן של כסף ? והלא אין מורידין. ומה יועיל מה שאח”כ יעלה, הלא עתה מורידין. והי’ ראוי להיות ג”כ שלחן של זהב כי בשוה שרי כמו ביציאתו

The לחם הפנים were baked in gold forms called קערותיו, which were a כלי שרת. So placing them on a marble table is a ‘downgrade’! (See  previous Shiur, Tosfos Sukkah 48b ).

And if the placing them on the marble table was done while still in their golden forms, and therefore not called ‘downgrading’ (because they are still in their gold forms), then where is the ‘upgrading’ when removing them from the gold forms unto the gold שולחן? He concludes that the forms were not a כלי שרת and the bread was not נתקדש.

4- Mentioned the answer of Reb Meir Shapiro אור המאיר סימן ז. He suggests that the idea of מַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין is only when the item reaches its final stage.

Like when removing the לחם הפנים. Since all week it was on a gold table, it cannot be placed on a silver or marble table since placing it there is its final location as bread. [It was distributed after taking it out of the היכל].

However, when the bread was placed in the gold forms for baking it is in the process of reaching its final destination – which is the gold שולחן. So placing it temporarily on a marble table is not considered ‘downgrading – מורידין’.

5 – Discussed the oft quoted ט”ז about מַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין who suggests a wide ranging and new interpretation.

The issue is placing ספרים inside an ארון קודש, even temporarily.

Now when there a ספר תורה inside the ארון  it is a not problem since it is not a downgrade for the ארון since the תורה is still there.

כתב רש״ל נראה דאין קרוי הורדה מקדושה אם מניחין שאר ספרים בארון אצל ס״ת דהא עדיין בקדושתו קאי ותדע שהרי העולם נהגו להניח בארון יריעות פסולים וה״ה חומשים ושאר ספרים.

However, when there is no ספר תורה in the ארון:
אכן צ״ע היכא שהוציאו ס״ת ממנו אם יכולין להניח בתוכו שאר ספרים דמאחר דלית ביה ס״ת הוה הורדה מקדושה לפי שעה או לא עכ״ל

He quotes his father-in-law, the ב”ח, that says that even a temporary downgrade is not permitted.

Therefore he disapproves the מנהג of placing a candle inside the ארון קודש on הושענא רבה when all the ס”ת are removed. Unless the rational is that the candle is in honor of the תורה that were removed. But he doesn’t accept this reason.

ולפ״ז לא יפה עושים קצת שביום הושענא רבה שמוציאין כל ס״ת ושמים שם נר דולק והוי דופן ארון הקודש תשמיש לאותו נר. אלא שי״ל כיון שעושין כן לכבוד התורה לסי׳ תורה אור דהיינו רמז בזה כשאין שם ס״ת צריך לאור הנר. אבל אין זה מספיק כיון שיש איסור להוריד הקדושה של הארון

He continues that all the above is if the ארון קודש is in good condition and is still used as a proper ארון קודש.

If however it has degraded to a point that is not used anymore for ספרי תורה, then he suggest that there is no issue to use it for ספרים.

[We mentioned an example – an ארון קודש that reached a point that it is not fitting for ס”ת and a new one was purchased. Can the old one be used in the Shul library as a bookcase for a ש”ס or any other ספרי קודש?]

‘For the idea of מַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין is only if the item can still be used for its original ‘higher’ קדושה. Such as a proper and still functioning ארון קודש cannot be used as a bookcase .
If the ארון קודש has lost it luster and cannot be used any more, the on the contrary, rather than discarding it (גניזה) or keeping it empty, its advisable to use it for another קדושה even if it is a ‘downgrade’.

ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא דהא דאמרי׳ בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה היינו כ״ז שראוי׳ לקדושה גדולה. אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה, טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנוי׳ ותגנז ………..עדיף טפי לעשו׳ בה תשמיש קדוש׳ להחזיק בה ספרים ממה שתהיה פנויה לגמרי בלי קדושה כלל.

6 – The גמרא discusses the reason for a marble table to place the fresh לחם הפנים prior to placing them on the שלחן. Why not silver or even gold?

The answer is that a metal table would cause the bread to warm up and go stale.

[We didn’t fully grasp this since the bread was warm anyway, if it was baked Shabbos morning מנחות צה, ב].

The גמרא asks: didn’t the לחם הפנים miraculously remain warm all week anyway? So what’s ‘another small miracle’ if it were to be placed temporarily on a metal table?

The גמרא answers that אין סומכין על הנס.

זֶה אֶחָד מִן הַנִּיסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ חוֹם כָּךְ הָיוּ מוֹצִיאין אוֹתוֹ חוֹם. [שֶׁנֶּאֱמַר] לָשׁוּם לֶחֶם חוֹם כְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֶׂה נִיסִּים.

7 – Short points:
● The source that the לחם הפנים was warm all week is from the story of אחימלך giving the לחם הפנים to דוד המלך.
● We discussed the sage of דוד המלך and his constant fear and escapes from שאול המלך.
● Story of מחר חודש.
● His escape to גת and acting like a deranged fellow. Writing graffiti on the gates of the city.
● משוגעים in the king’s palace. חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי.
● His visit to נוב, which replaced שילה as the place of the משכן for 13 years.
● His receiving the לחם הפנים and the sword he used to slay גלית.

● The retribution of שאול on the כהנים of נוב and the ultimate punishment for this.
● The tragic story with דואג האדומי, the actual slayer of the כהנים.

● בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ.

גלגל 14
שילה 369
נוב 13
גבעון 44
——————————
מנחת חינוך צז. איך הורידו מהקערות של זהב לשולחן של כסף/שיש?
אם לא שנאמר שהקערות לא קידשו. אם התנור מקדשן, מנחות צה, ב
אור המאיר, רמ”ש, ז. שמעלין הוא רק בגמר המצוה.
מעלין בקודש מה”ת או מדרבנן.
ט”ד קנד, ז. דווקא אם אפשר להשתמש בו בקדושה העליונה.
מהרש”ם ד, נז. לשים ספרים בארון שבלה.
רד”ק. נוב עיר שכולה כהנים. תרומה. אבל לחה”פ אחרי הקטרת הבזיכין אין בהם מעילה.

BSD 

Shkolim 17a (2) – b 

14 Teves, 5785 – 1/14/25

1- We reviewed the topic of last week about the Atlantic Ocean overflowing to the ‘Barbary Coast and Calabria’. 

Atlantic flooding through strait of Gibraltar into Mediterranean

2- Our גמרא continues that the water of the miraculous river (last week’s Shiur) will ‘heal’ other seas. 

 

 

3- Spoke about an interesting idea from 

1801-1877 ליטש-רוזנבוים, משה ליב בן יהודה,

in his ספר – מתא דירושלים.

When Moshiach comes, how will Chazir be allowed? The healed waters will allow the Shibuta, which has no spine, to swim back against the current, which tastes like pork…

4- This פרק/הלכה concludes with explanation of the gate named שער יכניה.

אַתְּ מוֹצֵא. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְכָאן בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדִיפְנֵי שֶׁלְאַנְטִוֹכִיָּה וְיָצָאָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָמְרָה לוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַבַּיִת הַזֶּה לִיחָרֵב. אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִיהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה. נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶן כָּךְ נָטַל מַפְתֵּיחוֹת שֶׁלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁלְהֵיכָל. אָמַר לָפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְעוֹלָם. לִכְשֶׁעָבַר הָיִינוּ נֶאֱמָנִין לָךְ וְהָיוּ מַפְתֵּיחוֹתֵיךָמְסוּרִין לָנוּ. עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ נֶאֱמָנִין הֲרֵי מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָךְ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. זְרָקָן וְעוֹד לֹא יָרְדוּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. רָאָה כְמִין יָד נוֹטַלְּתַן מִיָּדוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה כֵן עָלוּ לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנָפְלוּ וָמֵתוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא גֵּיא חִיזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵיפוֹא כִּי עָלִית כּוּלָּךְלַגַּגּוֹת. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה וגו׳.

You are finding that when Nebuchadnezzar campaigned here, he came and sat in Daphne of Antioch. The Great Sanhedrin went to him and said to him, did the time come that this House be destroyed? He said to them, give me the one which I made king over you and I will depart. They came and said to Jehoiachin, the king of Judea, Nebuchadnezzar wants you. When he heard this from them, he took the keys of the Temple and climbed to the roof of the Temple. He said before Him: Master of the world! In the past we were trustworthy for You and Your keys were handed to us. Now that we are not trustworthy for You, Your keys are handed to You. Two Amoraim, One said, he threw them upwards and they never returned.

The other said, He saw that something like a hand came and took them from him. When all the freeholders of Yehudah heard this, they climbed to the tops of their roofs, fell down, and died. That is what is written3, Saying about the valley of vision: Why are you doing this, that you climbed on all roofs, the noisy, full, humming city.

 

We touched on the following subjects.

A- We’re the סנהדרין justified in turning יכניה over to נבוכדנצר?

B- Is suicide ‘permitted’ in extra ordinary occasions? 

Crusade of 1096