BSD

Brochos 6a

Kislev 19, 5786. 12/9/2025

Gut Yom Tov.

1 – Our גמרא discusses מזיקין and שדים. Ghosts, demons and spirits.

As we mentioned, these are topics beyond our comprehension. It seems that we don’t have the merit today to intellectually grasp these ‘objects’ and how they interact with humans.

שלמה המלך ואשמדאי

Or, as some say, these demons have been banished from mingling amongst humans. It’s not that they don’t exist any more for there are multiple הלכות that are still practiced today that take them into account.

Here is one from the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch.

[The spilling out of a bit of water is not common today. The Rebbe did do it!]

The גמרא however talks about these creatures as if they are literally all around us (a ratio of 11,000 מזיקים for every human), squeeze us, cause our clothing to wear out, make our knees fatigued etc.

The גמרא even suggests a verified recipe to produce an ointment that once applied to the eyes will cause a human to ‘see’ them.

2 – The גמרא continues on the topic of the importance of Davening in a שול.

We mentioned the הלכה that even if there is no Minyan in the שול, it is important to go there to Daven. See the Alter Rebbe here. 90, 10

We mentioned the person who came very late to shul for Minchah, thinking he missed it,  but was overjoyed to hear ” אשרי! ”  from the back of the Shul.

He quickly joined in, only to discover that they were starting סליחות!

ומי שהוא בעיר ונאנס ולא התפלל עם הצבור^צג והוא מתפלל ביחיד לאחר שכבר גמרו כל הצבור תפלתם בבית הכנסת אעפ”כ יש לו להתפלל בבית הכנסת מפני שהוא מקום קבוע ומיוחד לתפלת צבור^צד ותפלתו של אדם נשמעת שם כמו שנתבאר לעיל וגם מפני שהקב”ה מצוי בבית הכנסת^צה שנאמר^צו אלהים נצב בעדת אל כלומר בבית מועד שלו שנועדים שם לפניו:

3 – It was Yud Tes Kislev so we mentioned an interesting historical tidbit.

On Yud Tes Kislev 1965 תשכ”ה the Rebbe spoke about an עיר הנדחת.

The Rebbe addressed the apparent paradox in the laws of an Ir HaNidachas)

1. Individual Sin: An individual who commits idolatry (with witnesses and warning, בעדים והתראה ) is liable for Sekilah (stoning)—the most severe of the four court-administered death penalties.  ארבע מיתות בית דין
2. Communal Sin Paradox: The Torah, surprisingly, mandates a less severe punishment, Hereg (killing by the sword/beheading, the third most severe penalty), for all the idol-worshipers of an עיר הנדחת
3. The Question: Why does the punishment become more lenient when the sin is committed by a large group (a majority of a city), even though every individual within that group is technically liable for the harsher סקילה?

The Central Answer: The Loss of Individuality in a Group

The core point of the Rebbe’s discourse is that when many individuals gather to form a group:

• A New Entity Emerges: The collective ceases to be merely a sum of its parts. A new, single entity—the Ir HaNidachas is created.
• The Law Changes: The law is then applied to this new communal entity, not to the individual citizens.
• Conclusion: The established law for the Ir HaNidachat is Hereg. Because the individual is now viewed as part of this collective, the original individual penalty of Sekilah disappears, replaced entirely by the new communal penalty. The harsher individual law gives way to the specific, collective law a  ציבור, when the city unites in transgression.

In 1971 this שיחה was printed in Likutei Sichos. Vol 9. Page 106 and on.

4 – The Rebbe then receives a letter from someone who writes that there is an alternative explanation to the above paradox purportedly from the Vilna Gaon (GR”A) הגר”א.

Namely, the גר”א writes that when a group of individual are all עובד עבודה זרה they halachically become גויים!!! And the rule of a בן נח is indeed הרג and not סקילה.

5 – The Rebbe responded (רשימות קפט)  with a handwritten note categorically disputing that the גר”א ever wrote such a idea. How can one even think that the גר”א would say that a Yid becomes a goy???

He points to a known historical issue regarding the publications attributed to the GR”A after his passing. People were publishing books with Torah  ideas attributing it to the גר”א to the extent that the Kehilah in Vilna was alarmed. It seems that many of these ideas were not from the גר”א at all. (sounds familiar?…).

So they established a committee of Rabbis and elders to vet all of the works of the גר”א and published a proclamation: Any book published with out their approbation ‘is suspect’.

And this passage, concludes the Rebbe, does not have their stamp and cannot be attributed to the גר”א for many reasons. One is that if these individuals are considered גויים now, it would follow that if they are מקדש a בת ישראל she would not be מקודשת! And to say that, is far-fetched and very awkward indeed. Another perplexing result is that these sinners would need to be buried not in a Jewish cemetery – and surely the גמרא would make a mention of this odd phenomena.

In conclusion, the Rebbe ends off, is that

6 – Now interestingly enough, the proclamation of the Vilna Kehilla, as the Rebbe writes is….. Yud Tes Kislev תקנ”ח!

Exactly one year before the release of the Alter Rebbe in the year תקנ”ט!

In chronological order:

The Gro passes away יט תשרי תקנ”ח.

The proclamation is dated יט כסלו תקנ”ח.

The Alter Rebbe is arrested on איסרו חג סוכות תקנ”ט.

He is released יט כסלו תקנ”ט.

7- We suggested that perhaps this was a מרים בת בילגה story.

Was the Rebbe suggesting that he is ‘erasing’ a fraudulent and very foreign idea attributed to the גר”א….. on Yud Tes Kislev!

8 – We discussed taking 3 steps backward and forwards after עושה שלום in  שמונה עשרה, and the fellow who wanted to write a book (no less) about this henceforth unexplored area, but was told that 3 steps back was already written about, but he could still write about 3 steps forward…

 

 

 

 

BSD

Brochos 5b (2)

Kislev 12, 5786. 12/02/2025

Many interesting topics were discussed.

1 – Learning before Davening.

תַּנְיָא: אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כָּל יָמַי: עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי,………. לָא תֵּימָא לִפְנֵי מִטָּתִי, אֶלָּא אֵימָא סָמוּךְ לְמִטָּתִי.

Abba Binyamin would say: All of my life I have taken great pains with regard to two things:

#1 That my prayer should be before my bed …

The גמרא clarifies that he meant to say that he prayed adjacent to the time that he would get up (upon waking) from his bed;

As Rashi explains, he would not even learn before Davening.

רש”י: סמוך למטתי – כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק״ש ואתפלל.

Tosofos takes issue with this from a גמרא further on that relates that רב used to do exactly that – learn and then say קריאת שמע.

There is much discussion on this topic in פוסקים.

[We mentioned what the Mashpia Reb Zalman Gopin once told a Gerer Chosid:

To learn גמרא before Davning ‘Iz a Grob’keit….’. Needless to say the Gerer did not take this kind of talk very well]

2 – The bottom line as the Alter Rebbe (89,7) writes is that this only applies to someone that usually Davens without a Minyan,  thus his learning may extend past זמן קריאת שמע ותפילה. However, one that usually goes to Shul may learn at home until the scheduled Minyan begins.

אפילו ללמוד אסור משהגיע זמן התפלה^צו אם הוא רגיל להתפלל בבית מדרשו ביחיד^צז ואינו רגיל לילך לבית הכנסת יש לחוש שמא ימשך בלימודו ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר ללמוד בביתו עד שעת תפלת הצבור.

3 – A clear path between a Davener and the wall.

Before the גמרא moves on to the second saying of Abba Binyamin, it discusses the הלכה that ‘nothing (דבר חוצץ) should be between the מתפלל  and the wall he faces’.

מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יְהֶא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר

What is considered a דבר חוץ?

A bed, says the גמרא, is חוצץ.

What about a בימה? A shtender? A table?

Tosfos says that anything that is stationary is not חוצץ, but a bed ‘seems that it is not stationary’.

אבל מלתא דקביעא כגון ארון ותיבה אין זה הפסק. אבל מטה נראה שאין זה קבוע.

Why not? A bed is heavier than a table.

The בית יוסף writes that Tosofs was referring to beds in ancient times that were collapsed daily and/or overturned to use as a table or a bench. The ב”ח takes issue with this explanation. Why would תוספות discuss a piece of furniture that was uncommon in their times?

The ט”ז says that the difference between a bed and a  בימה or a shtender is that these 2 objects are used for the purpose of Davning. Therefore they are not a חציצה.

The Alter Rebbe (90, 20) writes that indeed our beds are considered ‘stationary’ and can be between the מתפלל and the wall.

כ המתפלל י”ח^קפט צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר^קצ שנאמר^קצא ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצין^קצב וכן מטות שלנו העשוים לשכיבה ואין דרך לטלטלן ממקום למקום נקראת דבר קבוע ואינן חוצצות^קצג ואינו חוצץ אלא דבר גדול שגבהו י’ טפחים ורחבו ד’ טפחים על ד’ טפחים^קצד אבל דבר קטן אינו חשוב הפסק בינו לקיר וכל דבר שהוא צורך התפלה אפילו הוא גדול הרבה אינו חשוב הפסק^קצה כגון השולחן שבבית שמניחין עליו הסידור ולכן נהגו בבית הכנסת שיש לפני כל אחד שולחן קטן (שקורין שטענדי”ר) שמניחין עליו הסידורים אע”פ שגבוה י’ ורוחב ד’.

Elsewhere the Alter Rebbe (98, 4) brings another reason for having no objects in front of a מתפלל.

ד התפלה היא במקום קרבן^יט ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ושלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים^כ ותהא מעומד^כא כמו עבודה^כב וקביעות מקום^כג כמו הקרבנות^כד שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו ושלא יחוץ דבר בינו לקיר^כה כמו הקרבן^כו שחציצה פוסלת בינו לכלי וראוי שיהיה לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה^כז כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומכל מקום טוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפלה משום נקיות^כח (אע”פ שמן הדין אין צריך נקיות לתפלה יותר מתלמוד תורה שאע”פ שהמכנסיים מלוכלכים מבפנים מותר כמ”ש סימן ע”ו^כט):

 

We briefly mentioned the next הלכה that an animal is considered a חציצה and the subject of walking into a shul with an eye-seeing dog.

אגרות משה או”ח מה, also see  אגרות קודש יח תכב at end of letter

4 – The proper direction of one’s bed.

The second saying of Abba Binyamin:

וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם

My bed, headboard and footboard, should be placed in a North to South direction.

Why? Rashi says that is it due to the  שכינה that is in מזרח and מערב.

צפון לדרום – ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות.

רבינו יונה says that it is to symbolize the importance of שכל and פרנסה which corresponds to the placement of the שלחן which was placed on the דרום side.

הרוצה להחכים ידרים ושיעשיר יצפין

(bread symbol of פרנסה ) and the מנורה (light indicates intelligence) which was placed on the צפון side.

The רמ”ע  of Fano says מזרח ומערב are the two sides from where אדם הראשון was created. אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו נשאר ארצות”  – סנהדרין לח ע”ב

5 – Opinion on the זהר.

The זהר has an  opposite explanation on וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם.

It means that the bed, headboard and footboard,  should be indeed placed in an East West direction! Because it is the sides of the beds that  should not be מזרח ומערב due to the שכינה.

 

The Alter Rebbe (3, 9-10) says that we should follow the פוסקים but if it is difficult then we can rely on the זהר.

ט כשם שאסור לפנות בין מזרח למערב^כו כך אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו במטה ודעתו לשמש^כז אלא יכוין שתהא ראש המטה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום^כח ונכון להיזהר אפי’ אין אשתו עמו^כט:

י מי שאי אפשר לו בקלות להסב מטתו בין צפון לדרום^ל אין עליו איסור לשמש מטתו בין מזרח למערב ויש לסמוך על ספר הזוהר^לא שמצריך שיהא דוקא ראש המטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב:

We mentioned that the Alter Rebbe ‘s final version of the Shulchan Aruch  מהדורא בתרא (of which we have only the 1st 3 סימנים) omits this entire topic!

There is a note from the Rebbe that we are not מדקדק on this.

6 – ‘Who learns  הלכות בית הבחירה׳’?

An interesting observation: The בית יוסף  when he discusses this issue of the bed direction quotes a רמב”ם in הלכות בית הבחירה.

He writes: The reason people are unaware of this Rambam is because ‘who learns  הלכות בית הבחירה? Maybe one or two in each generation!’

 

7 – Reb Yoel’s riddle with the reverse horse race. Last one to arrive – wins.

“you go. No, you go!”

The topic of being the last person to leave a בית כנסת will continue next week, בל”נ.

——————-

Hebrew notes.

תוס’. ה, ב. מיטה שאני.

ב”י כי בימיהם היו מקפלין אותה. ב”ח – ל”ל לתוס’ ללמד הל’ שאינן נוהגין כעת?

והט”ז פי’ כי ארון ותיבה הן צורך התפילה משא”כ מטה.

 

טעם שצריך להתפלל נגד הקיר. א – רמב”ם שלא יהי’ ליבו פונה. ב- תפילה כמו קרבן- אסור שיה’ חציצה.

 

מיטה בין צפון לדרום.

אדה”ז במהדו”ב לא מביאו כלל!

הטעמים.

-שכינה.

ר”י -שיתפלל שיהי’ לצאצאיו חכמה ועשירות.

רמ”ע מפאנו – אין הטעם מפני השכינה. הטעם הוא שיה’ יצירת ולד חדש כמו אדה”ר שראשו מעפר א”י וגופו מבבל.