BSD

Shkolim 22b

Menachem Av 4 5785 ~ 7/29/2025

Siyum on מסכת שקלים

We began Shkolim on Mar Cheshvan 9, 5784. October 24, 2023 and last night we concluded.

Mazal Tov to all!

1 – The last משנה mentions the הלכות of bringing מעשר שני to the בית המקדש after the חורבן.

הַשְּׁקָלִים וְהַבִּיכּוּרִים אֵנָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְגֵי הַבַּיִת. אֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּבְכוֹרוֹת נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

שְּׁקָלִים  and בִּיכּוּרִים  apply only if there is a בית המקדש , but תרומה ומעשר , and מַעְשַׂר בְּהֵמָה, and בְכוֹרוֹת , apply whether there is a בית המקדש or there is no בית המקדש.

As the commentaries explain, this משנה follows the opinion that the קדושה of ארץ ישראל after the second חורבן was not been diminished and has in fact, remained the same.  קדושת הארץ לא בטלה

2 – For the Siyum we gave an general overview of this topic and as mentioned, this issue is ‘global’ and a far ranging topic, starting at the משנה and still debated today on a very practical level.

3 – Here are the basics.

ארץ ישראל

• The ownership of ארץ ישראל began during the time of the אבות when הקב”ה  promised it to their descendants. So it was theirs even before entering ארץ ישראל hundreds of years after ברית בין הבתרים.

• When entering ארץ ישראל,  led by יהושע,  the land was elevated to a new  קדושה  relevant to מצוות התלויות בארץ. Once the land was conquered, all produce were חייב  in תרומות ומעשרות  as well as rukes of שמיטה  etc.

גלות הראשון

• Now, did anything change upon being exiled 850 years later to בבל,  at the destruction of בית ראשון?  Did this קדושה  disappear? Would a farmer, that somehow avoided the גלות בבל,  need to set aside  תרומות ומעשרות?

Exile into Babylonian captivity

• That is a מחלוקת  amongst the תנאים,  with the הלכה  being that the קדושה  was  בטל.

קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא

• Fast forward 70 years and עזרא  along with 40,000 Jews, with the permission and encouragement of the מלכי פרס ומדי,  comes back to ארץ ישראל  and begins to settle the land and construct the   בית שני.

Ezra returns…

• Once again, their actions brought back a קדושה  relevant to  מצוות התלויות בארץ.
• Here as well, there are different opinions if this קדושה  at the time of בית שני,  was at the same level as during  בית ראשון. The consensus is that this קדושה  and the resulting obligation of תרומות ומעשרות  is  מן התורה. [See further along the novel opinion of the Rambam  תרומות א כו].

גלות השני

• After 420 year, déjà vu all over again; the second בית המקדש is destroyed, this time by the Romans and the bitter long גלות that we are still in, begins.

• Once again, we encounter a מחלוקת תנאים  in several places in Shas, as to what happened to קדושת הארץ.  The way it is expressed is: Did עזרא  establish the קדושה  for only as long as there would be a בית המקדש,  or his intention was for this קדושה  to last forever.
• The הלכה  is that קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא. That קדושה   by Ezra is forever.
• So we encounter a difference between the first חורבן where the קדושה was נתבטל , versus the second חורבן where the קדושה continues until today. What is the reason for different outcomes from both exiles?
• The Rambam, בית הבחירה, ו: ט”ו offers an explanation as follows [much has been written to explain his words. Here is the simple reading]: The first time that בני ישראל  entered their land was a ‘conquest’. The term is  כיבוש הארץ.

Thus, the conquest of the Babylonians annulled their conquest.

• However, the return of עזרא  from בבל  was not a conquest, being that they had permission from the king to populate ארץ ישראל.  His claim to the land was by simply settling there. The term is חזקה.

וכיון שעלה עזרא וקידשה לא קידשה בכיבוש, אלא בחזקה שהחזיקו בה, ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה הרי הוא מקודש היום, ואף על פי שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות.

• We mentioned some of the question on this Ramabam, specifically the ones from the כסף משנה, and the Rebbe’s מהלך on this topic. Here.

קדושת ירושלים והמקדש

• This topic leads into the other novel idea from the Rambam specifically concerning the קדושה  of ירושלים  and the  בית המקדש. [As opposed to the general קדושה  of ארץ ישראל]
• He says that all the above, whenther the קדושה  was בטל  or not,  applies to ארץ ישראל  only.   יהושע with his   כיבוש sanctified  ארף ישראל,  the first חורבן nullified it and then עזרא sanctified it anew and forever.
• However, the קדושה of ירושלים and the בית המקדש that was sanctified by שלמה המלך is forever! It was never nullified even at the first חורבן.

Why?

In the Rambam’s own words:

וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר בַּמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם קְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא. וּבִקְדֻשַּׁת שְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעִנְיַן שְׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא.

Why do I say that the original consecration sanctified the Temple and Jerusalem for eternity, while in regard to the consecration of the remainder of Eretz Yisrael, in the context of the Sabbatical year, tithes, and other similar [agricultural] laws, [the original consecration] did not sanctify it for eternity?

And he answers:

לְפִי שֶׁקְּדֻשַּׁת הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וּשְׁכִינָה אֵינָהּ בְּטֵלָה. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ״ו:ל״א) וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְאָמְרוּ חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִים

Because the sanctity of the Temple and Jerusalem stems from the שכינה, and the שכינה  can never be nullified. Therefore, [Leviticus 26:31] states: “I will lay waste to your Sanctuaries.” The Sages declared: “Even though they have been devastated, their sanctity remains.”

• More so, according to the Rambam, one can in theory at least, bring קרבנות today!
• And indeed, this led to the famous controversy when Reb Tzvi Hirsh Kalischer wanted to bring קרבנות in the early 1800s. (See here and  here)
• As well as the famous story from אשתורי הפרחי who relates that Reb Yechiel of Paris who wanted to bring קרבנות
• The Ra’avad had very sharp words on this Rambam.

This is [the Rambam’s] opinion. I am not aware of his source… According to the opinion in the Talmud which states that it was not originally consecrated for eternity, no differentiation was made between the Temple, Jerusalem, and the remainder of Eretz Yisrael…
Even R. Yossi who maintains that the second consecration consecrated the land for eternity made that statement only with regard to the remainder of Eretz Yisrael and not with regard to the Temple and Jerusalem.
Ezra knew that ultimately [the status] of the Temple and Jerusalem would ultimately change and that they would be eternally consecrated by God’s glory [in the Messianic age]. Hence, he did not consecrate it when consecrating the remainder of Eretz Yisrael.
The above was revealed to me, [as it is said:] “The secrets of God [are conveyed] to those who fear Him.”

• He brings proof from various sources that there is no קדושה today in ירושלים and the בית המקדש and there is no כרת for entering the מקום המקדש.

We discussed the words the ראב”ד concludes  with:

So it was revealed to me, as per ‘Hashem reveals his secrets to those who fear him’. סוד ה’ ליראיו  (see here)

Wow!

(See end of this shiur also regarding the ראב”ד and רוח הקדש)

תרומות ומעשרות בזמן בית שני והיום

• As mentioned above, the Rambam’s opinion is that although קדושה enacted by עזרא was for forever, nevertheless, due to the lack of a majority of Jews joining עזרא, the laws of תרומות ומעשרות never became a חיוב מן התורה.

This status of being only מדרבנן was even during the entire time of בית שני.

• Only when there will more Jews in ארץ ישראל than in חוץ לארץ will תרומות ומעשרות become מן התורה.
• Here again the ראב”ד differs and says that תרומות ומעשרות /is  מן התורה.

---

Some of the above in Hebrew.

א- קדושת א”י בפעם הראשונה.

מחלוקת תנאים אם גם קדשוה לע”ל.

להלכה, לא קלע”ל, ובטלה בחורבן ב”ר.

ב – והרמב”ם [ביהב”ח ו, טו-טז] מחדש שקדושת ירושלים והמקדש לא נתבטלה בגלות הראשון, כי קדושתם היא מהשכינה שאינה בטילה. והראב”ד חולק. וכשאין ביהמ”ק זר הנכנס לשם אין בו כרת.

מ”ש דבר זה נגלה עלי בסוד ה’ ליראיו

ושו”ת חת”ס או”ח רח. ע’ בהקדמת הע”ח

ג-  ביאה שני’. מחלוקת אם קדשוה גם לע”ל.

להלכה קדשוה גם לע”ל. והטעם (רמב”ם) כי אז הי’ בדרך כיבוש. לקו“ש טו לך לך ה.

והנקודה: ביאה ראשונה היתה הציווי (דווקא) דרך כיבוש, ומיד אחרי יריחו כבשו אל כל א״י. ואף שהתיישבו בה אח״כ, הקדושה בנוגע למצוות התליות בארץ הי׳ דווקא ע״י כיבוש. וכיבוש מבטלה.

משא״כ בימי עזרא  נתהווה הקדושה ע״י התיישבות, וכמו שהקנאת ה׳ לאברהם לא התבטלה כמו״כ הקדטשה שע”י התיישבות לא התבטלה.

ד –  ראב”ד – [תרומות א, כו] תרו”מ אז מה”ת. והרמב”ם רק מדרבנן, בזה”ז ואפי’ בזמן ב”ש כי לא היתה ביאת כולם.

ה – וי”א, שאם רוב מבנ”י ישובו לארה”ק יהי’ החיוב מה”ת. אבל הגר”ח ס”ל שביאת כולכם היתה רק בשעה שהחזיקו בימי עזרא.

והמנ”ח רפ”ד שואל שלפ”ד הרמב”ם תרו”מ שגדל בירושלים יהי’ חייב מה”ת, שהרי היא קדשה וקיימה בקדושתה מזמן שקידשה שלמה. לפי הגר”ח מיושב.

 

 

 

 

 

 

 

BSD

Brochos 2b

Tamuz 26, 5785. 07/22/2025

Short notes:

1- We continued with the 3 levels of  טהרה.

Mikvah – allows one to eat  מעשר

Nightfall – (after Mikvah) allows one to eat תרומה,  as stated in our Mishna.

Morning – allows one to bring   קרבנות  which will allow him to eat   קדשים.

2 – We mentioned the Chasidisher vort from the  אבני נזר –  the reason ש”ס connects the first מצווה with the idea of eating תרומה after צאת הכוכבים is to emphasize the constant revitalization of a human.

The כהן has already gone to the מקוה  before nightfall, but is still not 100%  טהור due to the ‘residue’ of  טומאה. When night arrives, a new day appears and that residue disappears.

Sunset – a new day

And that indeed is the idea of   קריאת שמע in the evening. We say  שמע in the morning and  much transpires during the day but one still has a  רשימה of the morning   קריאת שמע. When the sun sets and night begins, we need a new ‘injection’ and say  קריאת שמע again.

הטובל לטהרה מטומאתו, אינו טהור לגמרי עד
שיעריב שמשו, מפני שגם לאחר הטבילה נותר
עליו רושם כל שהוא מן הטומאה. זאת, עד הלילה.
משבא הלילה, יממה חדשה באה לעולם, ואותו
רושם של טומאה נמוג ונעלם

זה הוא גם טעמה של קריאת שמע של ערבית
אף על פי שקראנוה בשחרית, מיני אז אנו עוסקים
בענייני חול ומסיחים דעתנו הימנה. אך במשך
היום רושמה עלינו ואין אנו זקוקים לקוראה שנית
ברם, משבאה השמש ומתחיל הלילה, יש צורך
לקרוא שנית קריאת שמע…

בנוגע לכך הוא מביא, כי מפורש בספרי הקבלה, שזהו)
(הטעם לכך, שאין קוראים קריאת שמע בשעת המנחה.

3 – The גמרא  brings a  ברייתא, that adds another ‘time’ for the saying of  קריאת שמע של ערבית.

“From when a poor person enters to eat his bread with salt”.

מִשֶּׁהֶעָנִי נִכְנָס לֶאֱכוֹל פִּתּוֹ בְּמֶלַח

The  גמרא   discusses if that is the same time as   צאת הכוכבים or perhaps earlier.

Earlier would mean when there is still a bit of light. Why ‘a poor person’? Is his meal time different from the average person?

See the Reb Akiva Eiger in Psochim. He quotes from the  ברית שלום, that a poor person cannot afford a candle and therefore eats a bit before darkness.

 

The  גר”א adds that the  גמרא יומא says that blind people who cannot see their food  do not enjoy their meals.

יומא עד, ב סומים אוכלים ואינם שבעים.

We mentioned the vort of the חידושי הרי”ם regarding the צדקה of the rich to the poor when all had the same מן? What could the גביר offer to the needy if  all had whatever food one could think off?

His answer – the גביר  when eating the מן would think of foie gras, steaks and other delicacies. What could the עני come up with? Herring and bread? Better herring?

So the צדקה of the גביר was to introduce the poor man to fancy food he never experienced!

4 – Another ‘time’ for  קריאת שמע, mentioned in another  ברייתא is

מִשָּׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל פִּתָּן בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר.

From the time when people enter to eat their bread on Shabbat eve.

 As Rashi explains, this time is before  צאת הכוכבים  since the Friday night meal is already to eat as it was prepared on Erev Shabbos.

We mentioned the letter of the Rebbe where he writes that the רביים would eat the Friday night meal late in the evening.

5- See here from the Alter Rebbe’s   שולחן ערוך. Here.

However, see here from the רמ”ע מפאנו

שו”ת רמ”ע מפאנו סי’ ב.

6 – We discussed a topic on  הלכות בית הבחירה  – the שמירה around the בית המקדש.

• Was it only at night?
• Were the guards up all night?
• Is there a חיוב  of שמירה today?
• The fascinating story of Reb Moshe Meshil Gelbshtein and his attempt to set up שמירה in 1880! In english (and below).

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=4403&CategoryID=1093

https://toladot.blogspot.com/2009/12/blog-post_04.html

next time you’re in Lakewood…

https://www.facebook.com/hebronofficial/posts/rabbi-hillel-moshe-meshil-gelbstein-1832-1907-was-an-advocate-of-the-jewish-comm/572060741618945/

his descendants

שמירת המקדש לקו”ש   יג, קרח ב. 56.

בזמן הזה.  ר’ מ”מ גלבשטיין. ספר השיחות תש”נ חלק א’ עמוד 404 ואילך,

לשרוף בגדו. בל תשחית חי”ח 463.

 

BSD

Brochos 2a (3)

Tamuz 19, 5785. 07/09/2025

1- We began the גמרא explaining the reason why the משנה begins with קריאת שמע of the evening and not with קריאת שמע of the morning. One answer is that it’s following the Torah –  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד

2- Mentioned the רשב”ם and his פירוש on Chumash where he, as opposed to רש”י, his grandfather, based his פירוש on פשוטו של מקרא, he went a step further and used the עומק הפשט.

Rashba”m

Meaning, the basic literal translation of the words.

בראשית לז, ב.

וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב״ר מאיר חתנו זצ״ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.

This is a much discussed topic. Here are some links. Here. Here.

www.seforimchatter.buzzsprout.com (good examples).

A famous example concerns ויהי ערב ויהי בקר

ויהי ערב ויהי בקר – אין כת׳ כאן: ויהי לילה ויהי יום, אלא: ויהי ערב – שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בקר – בוקרו של לילה שעלה עמוד השחר הרי הושלם יום אחד מן הששה ימים שאמר הקב״ה בעשרת הדברות ואחר כך התחיל יום שיני: ויאמר אלהים יהי רקיע (בראשית א׳:ו׳). ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הוצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שני.

ויהי ערב means, and evening arrived (daytime finished) , and ויהי בוקר  means  day arrived. (night has ended) and it was one full day. Night + day = 1 day.

According to the רשב”ם the six days of creation began in the morning and concluded at the end of the night!

Thank you to EC who mentioned that this idea is controversial and in the ArtScroll edition they omitted this piece!

See here a discussion on the subject by Marc Shapiro.

3 – Discussed the Equinox when the day and night are of equal time – 12 hours each.

In reality, it’s not exactly because שקיעה is calculated when the entire sphere of the sun is below the horizon and נץ החמה is when just the crown of the sun appears above the horizon. So even on a perfect equal day, daytime will be longer by about 8 minutes. (Thanks to Rabbi Berel Levin, librarian of the Rebbe’s Library, for this point).

4- The משנה discusses 3 items that are in principle allowed to be performed all night.

קריאת שמע

הקטר חלבים ואברים

אכילת קדשים

The משנה continues that the חכמים  ruled, before the night quickly passes, that they must be completed before חצות. So לכתחילה these need to be done prior to  חצות. Only  בדיעבד, can one do them until the next morning.

However, on the middle one,  הקטר חלבים ואברים , it omits this גזירה.  And indeed, there is a מחלקות if this  גזירה  applies to this מצווה.  Rashi – does not apply. Rambam – it does.

 

 

 

 

 

 

5 – We mentioned the Rebbe’s explanation as to why Rashi would say that with  הקטר חלבים ואברים  no גזירה  was enacted and even  לכתחילה  one can leave allow meats to be placed on the Mizbeach after sundown.

The Rebbe  לקו“ש ג 948  brings the famous ט”ז  that when a מצווה  is specifically mentioned in the Torah the חכמים did not make  any גזירות in a way that would totally create a situation that the מצווה   will never be performed. Here – אין תוקעים בשופר.

So they didn’t ban תקיעת שופר, even when they enacted the גזירה  of playing musical instruments on Shabbos and Yom Tov. The reason is that since the blowing of   שופר  is   explicitly mentioned  in the  תורה , the חכמים  did not include it in the  גזירה  of musical instruments, since that would mean that  שופר would never be blown on ראש השנה.

However, because of שמא יעבירנו ד’ אמות ברשות הרבים,  they did ban תקיעת שופר on Shabbos since שופר will still be blown when ראש השנה  occurs on a weekday.

 

 

 

 

 

 

 

 

 שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד’ אמות

6 – We spoke about the other case where  the ט”ז  uses this rule. That is in regards to doing business with non-Kosher food.

Certified Kosher. Just the pickles.

7 – In relation to the 3 levels of טהרה  discussed in our גמרא we concluded with the Rebbe’s famous explanation of Reb Akiva’s saying:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל,

לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין

וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם,

אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

See Likutei Sichos 18, 180.

See here in English from Chabad.org.

8 – Half in jest, we related the story of a smart man who was caught not telling the truth. 

When confronted as how this fit with what is says in פרקי אבות 

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם: חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם.

Seven things apply to an uncultured person (Heb. ‘golem’), and seven to a wise person.

A wise person:

1- does not speak before one who is greater than he in wisdom or years; 

2 – he does not interrupt his fellow; 

3- he is not rushed to respond; 

4 – he asks relevant questions; 

5 – he answers accurately; 

6 – he discusses first things first and last things last; 

7 – on what he did not hear, he says ‘I did not hear;’ and he admits to the truth. [meaning he does not lie]. 

The opposite of these is true of the golem.

The wise man answered that he read the משנה  as follows: 

עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְחִלּוּפֵיהֶן. 

He admits to the truth, and [occasionally] the opposite….

BSD

Brochos 2a (2)

Tamuz 12, 5785. 07/09/2025

Short notes. 

The entire Shiur was learning the first Tosfos in ש”ס. – see below 

Some parameters we prefaced to understand the תוספות. 

1- Some מצוות have a specific directive as to when to perform them, either during the ‘day’ or during the ‘night’. 

Such as מצה where it says בערב תאכלו מצות. 

לולב- where it says ולקחתם לכם ביום הראשון. 

2- קריאת שמע is unique as it says בשכבך ובקומך with no specific mention of day or night. 

Now as we will see further in our גמרא, the words בשכבך ובקומך can be translated in two ways. 

A- When going to sleep and when getting up. [Limited time in the evening and also in the morning] 

B- When sleeping and when being awake. Meaning the time when people are sleeping (all night) and when people are up (all day) 

[We briefly mentioned the כסף משנה and שאגת אריה – stay tuned – to be discussed in the future]

3 – The משנה states that קריאת שמע of ערבית is after צאת הכוכבים and not before. 

4 – The great paradox: Despite the explicit ruling of the first משנה in ש”ס, the fact is that for ages, many people Daven מעריב way before צאת הכוכבים. How is the practice tolerated? 

5 – Rashi himself was bothered by this practice: 

‘And [being that] prior to צאת הכוכבים is not a time when people go to sleep, therefore, someone who says שמע prior to this time is not יוצא. 

If so, why do we say שמע in Shul [when we daven מעריב early]? In order so that שמונה עשרה is preceded by words of תורה. [The שמע is just an introduction to שמונה עשרה].

And therefore, we are obligated to say שמע [again] after it gets dark. And [only] by saying שמע before going to bed we fulfill our obligation [of saying קריאת שמע של ערבית]’. 

In other words, according to Rashi,  שמע  must be said after צאת הכוכבים. However, as to מעריב, as other ראשונים explain רש”י, being that מעריב is a דרבנן, the חכמים allowed it since it would be difficult to gather a מנין at a late hour. But not קריאת שמע, which is מן התורה. 

As to saying the ברכות of שמע, how can we say them before צאת הכוכבים? Are they not part of קריאת שמע? 

The answer is the famous רשב”א, quoted by the Alter Rebbe in Tanya chapter 49, that these ברכות have in a sense nothing to do with קריאת שמע:

See there for explanation על פי חסידות as to why they are called ברכות קריאת שמע. 

6 – Now to the actual Tosfos.

Rashi’s grandchildren and great grandchildren argued with him and posed many strong question on their grandfather’s שיטה. 

One is: if קריאת שמע שעל המיטה is the way one is יוצא, then why do many people only say the first part of שמע? 

Another: Why don’t we say ברכות קריאת שמע at bedtime? [See רשב”א above]. 

And isn’t קריאת שמע שעל המיטה said only for protection against מזיקים? 

Thus Rashi’s  descendants said the the שמע people say in Shul [before צאת]  is the קריאת שמע that we’re obligated to do every evening. They are יוצא this מצווה even before צאת . 

But how can we do it before צאת הכוכבים? Is it not contrary to what is explicitly sated in the first משנה? 

So we have many approaches to resolve this issue. Here are 2. 

7 – Rabbeinu Tam. 

The  ruling of Mishna is not the definitive הלכה. How’s that? 

We encounter later in our מסכתא an argument between the חכמים and רבי יהודה as to the final time one can daven מנחה and start to Daven מערב.  

The חכמים say that מנחה can be said until צאת [actually until the שקיעה] followed by מעריב. 

Conversely, רבי יהודה says that the end of the time for מנחה is at פלג המנחה and immediately after פלג המנחה one can Daven מעריב. 

In a day that the hours of day and night are 12 each, פלג המנחה is at 4:45 PM. צאת is at 6:00 PM. 

So according to רבי יהודה, ‘night’ begins at 4:45 PM, and saying קריאת שמע after פלג המנחה is perfectly OK since it is nighttime. 

Now, interestingly, in regards to this particular מחלוקת , the גמרא says that one can choose to follow either the חכמים or רבי יהודה, as long as one is consistent. 

So those that Daven מעריב early, accept the opinion of רבי יהודה who disagrees with our משנה as to the start of זמן קריאת שמע של ערבית. Therefore, the שמע one says during מעריב prior to צאת is the שמע one is יוצא with. 

Tosfos continues by asking a strong question on רבינו תם. 

In actuality, those that Daven מעריב, say at 5:30 PM [30 minutes before צאת הכוכבים] rely on רבי יהודה’s opinion that night has begun at 4:45. So far so good. 

But these people also Daven Mincha at 5:15 PM! That’s contradictory, since by choosing to follow רבי יהודה, they cannot Daven Mincha after 4:45! 

8 – The opinion of the R”I. [Rashi’s great grandson]. 

True, as above, night begins either at 6 PM [חכמים] or at 4:45 PM [רבי יהודה]. However, regardless,  זמן קריאת שמע של ערבית actually begins before nightfall! And that indeed is the opinion of some תנאים, who disagree with our משנה,  as we will see further in our גמרא. 

They also bring proof from the story of Rav, who would start Shabbos before צאת  and likely also said קריאת שמע before צאת. 

There is much more on this topic and as mentioned last week the הלכה is like רש”י. 

If one wants to Daven מעריב with a מנין prior to צאת, that’s fine as long as he remembers that he is not יוצא the מצוה of קריאת שמע and will need to say it after צאת. 

 

Appropriate to repeat here from the previous Shiur the opinion of the גר”א that one should better Daven ביחידות after צאת הכוכבים, so as to say שמע in its proper time.